1בנוצתה וכו׳ וזהו מדרשו וכו׳. ורבותינו וכו׳ ברייתא היא בת״כ והק׳ הרמב״ן ז״ל שהרי שנינו בפ׳ ק״ק בא לו לגוף והפי׳ את המוראה ואת הנוצה ואת בני מעיים היוצאין עמה ומשנה זו משנת אבא יוסי היא והתני נוצה והרא״ם ז״ל תי׳ דרש״י סבר דת״ק נמי מודה דמסי׳ הקרקבן אלא דס״ל דקורקבן לא צריך קרא דבכלל מוראה הוא וכי אתא בנוצתה לרבות את העור עם הנוצה ואבא יוסי סבר דקרקבן צרי׳ קרא והיינו בנוצתה אבל עור ונוצות לא אתרבו כלל והשתא מתני׳ כרבנן והר״ב ק״א ז״ל הק׳ עליו דהא ת״ק לא הזכיר אלא זפק ולא קרקבן כלל ותו דא״כ דאבא יוסי לא פליג אלא בנוצה דאין צריך לא הול״ל נוטל את הקרקבן עמה דהא ת״ק נמי מודה בזה אלא הכי הול״ל אינו נוטל את הנוצה ומכח זה ביאר הרב איפכא ממש דת״ק ודאי סבר דהקרקבן לא אתרבי אלא זפק עם הנוצה לבד דהיינו בנוצתה ואבא יוסי סבר דנוצה לא צריך קרא דבכלל זפק היא וכי אתא בנוצתה לרבו׳ גם הקרקבן ומתני׳ אבא יוסי היא ע״ש והאמת שקושיותיו על הרא״ם ז״ל חזקות ברם גם פירושו לע״ד לא יתכן לדעת רש״י דאם איתא הו״ל לאתוי תחלה דברי רבותינו שנוטלו עם הנוצה ואח״כ מדרשו של אבא יוסי דמרבה ג״כ הקרקבן דבהכי הוה משמע שפיר דאבא יוסי מוסיף הוא אבל השתא דמייתי תחלה מדרש אבא יוסי דנוטל את הקורקבן עמה פשי׳ דמשמע שרצונו לומר זפק וקרקבן לבד בלא נוצה דנוצה מהיכא תיתי הרי אכתי לא נזכרה. ובר מן דין גם לישניה דאבא יוסי לא משמע כפי׳ שאם בא להוסיף לא הול״ל נוטל את הקורקבן עמה אלא הול״ל אף הקורקבן נוטל עמה ותו דלדבריו דמתני׳ כיחידאה לא הו״ל להש״ס דהתם בפ׳ ק״ק לאתויי עלה דמתני׳ הברייתא כצורתה אלא הכי הול״ל מתני׳ אבא יוסי בן חנון הוא דתניא וכו׳ דהכי אורחיה דתלמודא בכל כה״ג אלא מסתמיות הש״ס משמע דמתני׳ כדרבנן. ואנא זעירא ארעא דרבנן ישבתי משומם על האדירים האלה היכן מצאו דמתני׳ דפ׳ ק״ק מרבה הקורקבן עד שהוצרכו לידחק בזה. ולע״ד מאי דקתני ואת בני מעים היוצאין עמה לאו אקורקבן קאי דא״כ הוה קאמר קורקבן להדיא וכדקאמר אבא יוסי אלא מיירי על אותו המעי היוצא מן הזפק ודב׳ בקורקבן וקמ״ל תנא דמתני׳ דאותו מעי נמי בכלל זפק הוא וצריך ליטלו דע״כ לא פליגי רבנן עליה דאבא יוסי אלא בקרקבן גופיה אבל מעי זה אע״ג דלענין טרפות אין דינו כזפק שאם ניקב טריפה כמבואר בי״ד בכלל זפק הוא לענין זה ואין לתמוה מדקתני בני מעים ואינו אלא מעי א׳ דהכי אשכחן בחולין פא״ט דף נ״ח בברייתא ל׳ בני מעים על מעי זה כדפירש״י התם בחד לישנא וז״ל דמן הזפק ועד הקרקבן קנה של מעים א׳ וההוא קרו בני מעים ע״ש:2אל מקום וכו׳ וכלם נבלעים וכו׳. הוצרך להביא זה לדיוקי תיבת מקום דהול״ל אל הדשן אלא לומר שלא היה שם דשן כלל דמיד נבלע:
